המלצרית ששיגעה אותי

לפני מספר ימים יצאתי עם עמיתיי לעבודה לאכול צהריים באחת המסעדות בסביבת העבודה.
מיד כשנכנסנו קלטתי אותה ואיבדתי את הריכוז.
עור חלק ומעט כהה, פנים יפות יפות ושיער חלק. רזה, אפילו רזה מאוד וכמובן חושפת כפות רגליים מרשימות, עם לק ורוד ומגרה שזועק לתשומת לב.
לא יכולתי לבהות יותר מדי, כי הייתי עם אנשים. היא גם צעירה ממני בהרבה, אבל אין חוקים למשיכה.
ניסיתי למצוא דרך לצלם את כפות הרגליים שלה. אבל לא היה לזה סיכוי. הייתי עם 9 אנשים, והיא לא הפסיקה להתרוצץ. סיימנו לאכול והלכנו משם.
אבל היא לא יצאה לי מהראש.

כעבור שבוע הגענו לאותה מסעדה. הפעם הייתי מוכן. לא שזה עזר לי יותר מדי.
שוב הייתי עם תשעה אנשים שלא יכולתי לאפשר לאף אחד מהם לתפוס אותי בטעות מצלם..
התיישבנו במקרה בשולחן שקרוב לעמדת המלצרים ומאחר וחושיי היו מחודדים, הצלחתי לקלוט שקוראים לה מיטל.
מצויין!
אז אמנם לא הצלחתי לצלם שוב את כפות הרגליים היפות שלה (שהחליפו לק מורוד לאדום), אבל גיליתי את השם הפרטי שלה.
בהזדמנות אכתוב על החיים שלפני הפייסבוק בכל הקשור לענייני כפות רגליים. אבל ככה על קצה המזלג - בתחילת עידן פריחת הפייסבוק ב2007, שם פרטי וטיפה רקע היה כל מה שהייתי צריך בשביל למצוא פרופיל של בחורה. הפעם זה לא עזר לי.
חפרתי בדף של המסעדה, חיפשתי את השם שלה בגוגל בהצלבות שונות עם המסעדה והמיקום שלה. אפילו פניתי למפעילי הדף של המסעדה וביקשתי את רשימת המלצרים. הם לא נתנו לי. תכל'ס בצדק.

מיואש מהמצב הבנתי שאצטרך להגיע לשם לבד. ואכן תוך כמה ימים יצא שאכלתי צהריים באיחור מהאחרים, כך שיכולתי להגיע למסעדה לבד. מאחר ומדובר במסעדה שמאכילה עובדי הייטק מכל האיזור, זה לא מוזר להגיע לאכול שם לבד.
נעמדתי בפתח המסעדה ואמרתי למארח שאני מחכה לאנשים. מיטל היתה שם גם הפעם.
אחת לכמה דקות היא הגיעה לאיזור של הכניסה של המסעדה בשביל לקחת תפריטים או משהו בסגנון, כך שיכולתי לשלוף את האייפון שלי ולצלם את כפות רגליה באין מפריע. אני אפילו חושב שאיזו אישה תפסה אותי בשעת מעשה. לא אכפת לי. החיים קצרים.

אבל התמונות שצילמתי הן רק החלק המשני. סקרתי בכובד ראש את הסביבה, בנסיון נואש לגלות את שם המשפחה שלה מבלי לחשוף את עצמי. תגי שמות לא היו שם. ולא רציתי לשאול אותה מבלי שאני מברר עליה כמה פרטים נוספים, ובטח לפני שאני מתייחד בשירותים עם תמונות כפות הרגליים שלה להבין האם הן באמת לטעמי.
ואז מישהו ניגש למסוף מחשב שעמד בקרבת מקום, לחץ על כפתור ושמות כל העובדים הופיעו.
מיטל צבר.
אכלתי בשמחה. צילמתי עוד קצת את כפות רגליה הנפלאות. ורצתי לפייסבוק. תמונות חסומות..
שלחתי את הפרופיל הפיקטיבי שלי להתחבר איתה.
ריפרשתי כל היום ובשעות הערב היא אישרה. כאחוז אמוק עברתי על התמונות שלה והתחלתי להוריד את תמונות כפות הרגליים, לפני שהיא תיקלוט שהיא לא מכירה את הפיקטיבי.
אבל היא לא קלטה. אז הורדתי כמה עשרות תמונות שלה עם כפות רגליים בפוזות מגוונות.
ויותר מזה, גיליתי שאין לה חבר. ואין אפילו אינדיקציה שהיה אי פעם חבר.
אז הנה התמונות שאני צילמתי:

כן, תמונה לא מוצלחת. לפעמים יש גם כאלה

היה לי זמן לעשות זום :)

אולי בהמשך אעלה את התמונות מהפייסבוק. אם יהיה לזה ביקוש.
השאלה הנשאלת היא מה לעשות עכשיו? אני מבוגר ממנה ב10 שנים. היא ממש לא קטינה, אבל אנחנו מעולמות אחרים.
איך מתחילים עם בחורה שצעירה ממך ויש לה כפות רגליים משגעות כאלה?





עריכה:
30/12/2013
שנתיים חלפו פחות או יותר. החלטתי שאפשר כבר להוסיף תמונות לפוסט הזה.

מה עשיתי עם הסיפור הזה?
ניסיתי בזמנו לגשש אחריה בפייסבוק. הבנתי שהיא פנויה.
לאחר מכן חזרתי למסעדה שבה היא עובדת ואכלתי צהריים. היא עמדה בכניסה וחיכתה ללקוחות.
אני אכלתי על הבר, לא רחוק ממנה וכשסיימתי לאכול חיכיתי לשעת כושר שהיא תהיה לבד.
כשזו הגיעה פניתי לצאת. היא בירכה אותי לשלום ואז אמרתי לה שהיא מאוד יפה ושאלתי אם אפשר את הטלפון שלה.
היא חייכה במבוכה ואמרה שיש לה חבר. כלומר שיקרה לי.
איחלתי לה כל טוב וברחתי משם תוך שאני לא שוכח לחוש מושפל.

הנה עוד כמה תמונות שלה שהיא העלתה לא מזמן לפייסבוק.

אני משוכנע שרובכם המכריע מבין למה המלצרית הזו שיגעה אותי.